<h1>ספר החינוך מצוה קס"ח</h1>
<h2>דף פב מה</h2>
שתקריב היולדת קרבן כשישלמו ימי הטוהר לבן או לבת, והוא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ואם היא ענייה תקריב שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, שנאמר [ויקרא י"ב] ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא... וגומר, והיא מחוסרת כפרה עד שתקריב קרבנה. משרשי המצוה כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה ליי ברוך הוא שהצילה מחבלי יולדה שהוא דבר נס. ועוד אמרו זכרונם לברכה [נדה ל"א ע"ב] שהאשה קופצת ונשבעת בעת ציריה שלא תזקק עוד לאיש, ולפיכך צריכה כפרה, ועל כן יקרא קרבנה חטאת, ונאמר בו [שם] וכפר עליה הכהן. מדיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה שאין היולדת מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר וביום שמנים לנקבה אלא למחר שהוא יום ארבעים ואחד, וכן ביום שמנים ואחד, שנאמר [שם] ובמלאת ימי טהרה, כלומר שיהיו שלמים לגמרי, ואם הביאתו בתוך ימי מלאת לא יצאת ידי חובתה. עבר זמן זה ולא הביאה כפרתה מביאה לאחר זמן, וכל זמן שלא הביאה אסורה לאכול בקדשים, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [נגעים פי"ד מ"ג] הביא כפרתו אוכל בקדשים. וכל מחוסרי כפרה דינם שוה בזה. וכל מחוייבי קרבן אין מקריבין קרבנן אלא מדעתן חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכין דעת בעלים. ויתר פרטיה במסכת נדה. ונוהגת בזמן הבית בנקבות. והעוברת על זה ולא קרבה קרבנה בטלה עשה, והיא מחוסרת כפרה ואסורה לאכול בקדשים, ואוי לה אם תמות קודם שתקריבנו ותשא עוונה על נפשה.
